23 ינואר 2019

תרבות שדה-סופר620

04 ינו' 2013 | ריכוז כתבים

0

תנובת השדה – ראיון של ליאור שדה האשדודי לרגל צאת ספרו הראשון

יניב קקון

ספרו הראשון של המשורר האשדודי ליאור שדה, תל אביב ומקומות אחרים, נחתם כך:  "חורף 1990 גשום, קר וקודר במחנה צבאי שכוח אל בצפון רמת הגולן, כבר כמה ימים אנו דשים בענייני פילוסופיה והיום יש עוד הפתעה. מסתבר שהמילואימניק קטן המימדים עם זקן הפרא, העונה לשם ננסי הוא מומחה לקריאה בכף היד. לאחר בחינת כפות ידי הוא פוסק: "אתה תכתוב, ייקח זמן עד שתגיע לזה, לפעמים זה יתסכל אותך והרבה פעמים אתה תברח מזה, אבל זה לא יעזור לך- אתה תכתוב.

"עבר כמעט חצי יובל- בין הזיהום המנטאלי שמשתלט על המוחות שלנו (משכנתא, עבודה, בית) לבין החיים עצמם שעוברים תמיד מהר מידי, לקחתי פינה לעצמי. ואז התחלתי לכתוב…"

כאשדודי אל אשדודי, קראת לספר תל אביב ומקומות אחרים, למה תל-אביב?
תל אביב היא "התפוח הגדול" של ישראל. היא פתחה הצצה גדול לעולם, להיות בה זה לספוג רעיונות חדשים שלא תמיד יש בבית/עבודה/אשדוד. תל אביב היא בעצם משל למקומות אחרים מהחיים היומיומיים.

אתה יכול למצוא את המקומות האחרים האלה גם כאן באשדוד?
כמובן שאפשרי גם באשדוד, השיר "ומגדל אור" נכתב כשהמגדלור בגבעת יונה מהווה מקור השראה, בשיר "עמל בבוקר" מתוארים הריחות שניתן להריח ברחוב העמל (אזור התעשייה) בשעות הבוקר המוקדמות, בשיר "מוזה" המרפסת שלי מתארחת, כך שיש מקום לעיר ביצירות שלי.

מה מקור ההשראה שלך? מאין אתה שואב את המוזה לכתיבה?
מקור היצירות יכול להגיע מהמקומות הכי נשגבים ועד הדברים הכי בסיסיים, אין לי מחסומים של נימוס בכתיבה,רעיונות לכתיבה קבלתי מאירועים היסטוריים, אמונות ופילוסופיות שונות, אנשים שפגשתי, אירועים שהייתי עד להם, חלומות שחלמתי, פחד לאבד חירות, פחד להזדקן, מקור ההשראה שלי הוא "ללא תחתית".

בשיר שנקרא סאן רמו אתה מציין את פס הקול של ילדותך, מה הוא אותו פס קול שהניע אותך לכתיבה, מה הוא זיכרון הילדות עליו אתה נשען?
פס הקול של ילדותי נטוע אי שם בשנות השבעים של המאה הקודמת, אני מביט היום על הילדים שלי ועל ילדים בכלל ויודע מה וכמה הם מפסידים, זה אחד הדברים שמדרבנים אותי לכתוב, עם כל העושר הטכנולוגי שיש להם היום, החוויות שחוו ילדים באשדוד של אז הרבה יותר חשובות ומעצימות.

זיכרונות ילדות? יש המון…רעשים של טעינת ופריקת אניות בלילות, (מי בכלל שומע את הנמל עם כל הרעש שיש סביב) משחקי חצר עד שעות הלילה וזה שניהלתי בראש המון שיחות עם חיות וחפצים שונים.

בשירך, co2, אתה כותב; "מלחמת מוחות/ מול המכונה,/ רוצה לנפץ את מסך/ הזכוכית שלה", אל מול מה אתה מתריס?
אל מול שיטה כלכלית ועולם שהופך להיות אטום, מי יכול להתווכח עם כספומט?

התרגשותך ניכרת כשאתה כותב על מגדל האור של גבעת יונה, מה הוא מגדל האור האישי שלך? והאם זה קשור לזמן בו אתה כותב? אולי לאהבה?
השיר נכתב על אישה שהכרתי והערצתי,תוך מספר שנים בודדות האישה הזו חוותה ייסורי איוב וירדה ממקום רם ביותר למקום נמוך מאוד, התהליך לווה בהוצאת ילדיה מהבית בצו רשויות הרווחה משם מצבה רק הלך והתדרדר, לקחתי את הסיפור והלבשתי אותו על המגדלור של גבעת יונה, למי שלא שם לב המגדלור היום נטוש, אין אנטנות, אין בסיס וברוב הלילות הפנס שלו לא דולק. וזה חוץ משכבות הטיח הנושרות ממנו ומצבעו הדהוי, עבר עליו תהליך דומה.

שירים רבים בספר הוקדשו לזקנה, לסוף החיים הפיזיים ולחשש שמלווה את הסוף הזה ובמקביל רבים מהשירים עוסקים ברוח ובמה שמעל למציאות הפיזית, איך אתה מסביר את הניגוד?
קודם כל אני אישית לא רואה בזקנה שום דבר יפה, השלב הזה בחיים נראה לי ממש מיותר אפשר לחלוף מהעולם בגיל 80/90/100 זקוף בריא ויפה, הלוואי שזה היה כמו מכונה שפשוט מפסיקה לעבוד בלי כל התופעות של קלקולים.

אז כן, אני מפחד מהזקנה, אבל עד כאן הקטע הפיזי.

מעבר לזה אני מאמין שצורת אנרגיה שמלווה אדם לאורך כל חייו הרבה יותר חזקה מהגוף, אני בהחלט מאמין שאנחנו ממשיכים להתקיים בצורה כל שהיא לאחר מכן – ואת האמונה הזאת ראית בשירים שלי.

אמנים רבים יוצרים מתוך ההכרח, מתוך הנביעה הפנימית, נראה כי אצלך בנוסף לכך ישנם מסרים ברורים שאתה רוצה להביא אל העולם, האם אתה מרגיש שלאחר גל התגובות האוהדות המסרים האלה עוברים מסך? משפיעים על העולם כפי שציפית?
מי שקורא את השירים יכול להזדהות עם הרבה מהמסרים, הרבה מהם אוניברסאליים, הרבה מהם מדברים נגד עוולות ודעות מגעילות, העולם יכול להיות מקום טוב יותר ואנחנו לא עושים כמעט כלום למען זה, אני לא עד כדי כך נאיבי שאני יכול לשנות את העולם, זה תלוי בקבוצות לחץ גדולות מאוד שיקומו ויצעקו עד כאן! מצד שני יכול להיות אחלה דיל לחו"ל ואז אנשים מעדיפים לא לשנות כלום כרגע אלא פשוט ליהנות עכשיו לפרק זמן קצר.

אתה סוגר את הספר בשיר תמונת החללית, עם קריצה לעתיד, השאלה המתבקשת היא איך אתה רואה את עתידך כמשורר ועל הדרך, מה תאחל לעצמך לשנה האזרחית החדשה?
אני אוהב מאוד לכתוב, אני מאוד שמח שהחלטתי להוציא ספר וכל התהליך עשה לי רק טוב. אני מאמין ששירים נוספים שלי ימצאו דרכם לכתבי עט שונים בנושא שירה ובהחלט מקווה שיהיו עוד ספרים – זה הכיוון.

מה אני מאחל לעצמי לשנת 2013? מה שכולם מאחלים לעצמם, בריאות, אושר (קצת עושר) ונחת מבני משפחתי ומעצמי. בסוף, זה הכי חשוב.

תגובות

תגיות:



התגובות סגורות

בחזרה למעלה ↑