|
 דייגו שירטה מגן יבנה:
ייסד את ההסתדרות האלטרנטיבית ועכשיו הוא מובטל
טל שמש
"מסיבות לוגיסטיות, אנחנו לא פונים לעובדים. אין לנו התקציבים לכך, אבל הם פונים אלינו", אומר דיאגו שירטה, בן 45, נשוי+4 מגן יבנה אחד ממייסדי ארגון "כוח לעובדים" Workers.org.il., המכונה לדבריו ההסתדרות האלטרנטיבית.
לדבריו, בארגון העובדים שייסד, חברים כיום אלפי עובדים, בינתיים לא כלולים מגן יבנה ומאשדוד הסמוכה. שירטה, עולה חדש מארגנטינה פופולארי יותר בבואנוס איירס הענקית ובקורדובה בה נולד, מאשר בגן יבנה. אבל לארגון שייסד רק לפני שנתיים, עם אחרים, יש לדבריו פוטנציאל של מיליון וחצי עובדים לא מאוגדים העובדים בשוק הפרטי.
בין החברים עובדי האוניברסיטה הפתוחה, גננות ערביות, עובדי הנקיון באוניברסיטת ת"א, עובדים במפעל אקרשטיין ירוחם, הרופאים האלטרנטיביים של קופת חולים הכללית, מוזיאון ת"א, הסינמטק בירושלים, מכון וייצמן ועוד.
שירטה הוא כיום מובטל. עד לפני מספר חודשים עבד בחברת הביגוד קסטרו ושימש כיו"ר ועד העובדים שם.
איך מובטל יכול להיות בארגון עובדים?
"על פי החוקה שלנו מותר להיות עד שנה חבר בארגון העובדים גם אם אתה מובטל והם מסונפים לסניף כללי שאין לו ועד עובדים מאחוריו. אצלנו בניגוד להסתדרות הבחירות מתקיימות אחת לשנה. בוחרים פרלמנט שבוחר הנהלה. אין לנו יו"ר ומלבד שתי מזכירות ועובדים בשכר לפי הצורך, נציגי העובדים אינם מקבלים שכר. כל חבר מפריש 10 ₪ לחודש, הרבה פחות מאשר להסתדרות הכללית או הלאומית".
איך נולד הארגון כוח לעובדים?
"אפשר לומר שהוא נולד במחקר אוניברסיטאי בקליניקה המשפטית ורווחה של אוניברסיטת ת"א בעקבות חוק משנת 2002 לפיו, גם עובדים במקומות עבודה פרטיים רשאים להתארגן. עו"ד איתי סווירסקי ופרופ' עמי וטורי, ערך מחקר בנושא תוך הסתמכות על ארגון העובדים הפינלנדי שמתבסס על דמוקרטיה ישירה ואזורית. אנשי המחקר ליוו אותנו גם בהקמת ועד עובדים פרטי בקסטרו".
לטענתו הוא החליט לייסד את הארגון לאחר שההסתדרות לטענתו, לא סייעה לו בארגון העובדים בקסטרו בטענה שהם מרוויחים מעל לשכר מינימום.
 היה קשה להקים ועד עובדים בקסטרו?
"על פי חוק חייבים להחתים מעל ל-50 אחוז מהעובדים באותו מפעל או מקום עבודה. רק המחלקה בה מועסקות הפועלות הרוסיות ביקשו אישור מהמנהלים שלהן כדי לחתום ולא קיבלו אישור ממנו ולכן לא חתמו. לבסוף זו היתה המחלקה היחידה שלא נהנתה מתוספת השכר שהשגנו".
ואיך הגיבו בקסטרו?
"בזכות התגובה הקשה של בעלי המפעל, הוועד שלנו זכה להד גדול בתקשורת".
רשמתם הצלחות בבית הדין לעבודה ובכלל?
"בכל מקום שנלחמנו נצחנו אם זה בשיפור הסכמי עבודה ואם בתביעות משפטיות".
איך אתה מגדיר את מצב העובדים כיום?
"עקב הגלובליזציה העובדים איבדו את מרבית ההישגים של 200 השנים האחרונות".
יש הבדל בין העובדים בארץ לעומת העובדים בארגנטינה?
"העובדים פה יותר פסיביים, פחות מעורבים. אומרים לי, "אנחנו צריכים להגיד תודה שיש לנו עבודה". במקום לצמצם את שעות העבודה הם שמחים לעבוד עוד ועוד. אולי זה בגלל הרקע הצבאי והציות לפקודות".
מה שבטוח, ששירתה ששרד את הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה והיה חבר בארגוני סטודנטית ובאגודה לזכויות האזרח שם למרות היעלמותם של עשרות אלפי מתנגדי המשטר, לא פוחד מכלום. שירתה: "שם היינו צריכים לכבוש כל סנטימטר של דמוקרטיה. פה בישראל במקום שהעובדים יילחמו על שיפורים במקומות העבודה שלהם הם מעדיפים לעבור למקום עבודה אחר. פוחדים להתעמת עם הבוסים. אבל אני אומר שלא כל עימות חייב להיות קשה, אפשר להידבר".
שירתה עלה לארץ לפני כעשר שנים והספיק לעבוד במטבח של בי"ח אסף הרופא, כמלגזן בקבוצת יבנה ובסופר, ואח"כ בקסטרו.
איך אתה רואה את כול לעובדים בעוד 10 שנים?
"היה כבר מקרה אחד שנציג ההסתדרות באוניברסיטת בן גוריון גורש בגידופים ומכות על ידי פועלים נקיון שפוטרו משם. לאחר קרב משפטי הם עברו אלינו. גם באקרשטיין ירוחם, 90 עובדים התפטרו מההסתדרות הכללית ועברו אלינו. יש לנו פוטנציאל של מיליון וחצי עובדים לא מאוגדים. עכשיו למשל אנו מטפלים באנשי מקצוע שבאו מדרום אמריקה ודורשים מהם לעבוד שנתיים חינם כדי לאשרר את התארים שלהם. 500 נרשמו לכנס שארגנו".
אני מבין שאתה מנסה לארגן את הדרום אמריקאים תחת קורת גג אחת.
"כן, יש לנו את פוארסה לטינה (כוח לטיני) fuerzalatina.net16.net עם מאות תומכים. העולים החדשים ולא רק מדרום אמריקה, אינם מודעים לחוקי העבודה בארץ".
עקב מאבקיו בקרב העולים מדרום אמריקה, שירתה מוכר יותר בארגנטינה ואף זכה ל'כפולות' בכתבות בשבועונים ועיתונים משפיעים בארגנטינה. הוא מוזמן קבוע לכנסים בדרום אמריקה כדי להרצות באוניברסיטאות ובקרב ארגוני עובדים.
יותר קשה לגייס עולים מחבר העמים?
"הם באו מתרבות סטליניסטית לתרבות של צריכה מערבית והם 'שבויי צריכה'. הם גם עבדים למשכנתאות שלקחו. הם נלחמים על האפשרות לעשות יותר שעות נוספות ו-70 אחוז מהם קשיי יום. הם עובדים הרבה שעות גם על חשבון המשפחה".
שירטה: מדובר בנושא תרבותי ובדרום אמריקה אנו נוהגים לומר ש"צריכים לעבוד בשביל לחיות ולא לחיות בשביל לעבוד"
|
הוסף למועדפים