המהפכה כבר בעיצומה, ישראל והרכבים החשמליים מפתחים קשר יציב ומבוסס שהולך ומתחזק, וגם בשנה האחרונה הלומת הקורונה היו פה מסירות יפות. הנה מה שכדאי לדעת
זאב נחמנזון
בעולם השיווק קוראים לזה "השקה רכה". החדרה של מוצר חדש לשוק, תוך בדיקת היכולות שלו, הצורך אליו, העניין ואהדת הקהל, הפקת לקחים ושיפור לקראת הוצאה מסחרית מאסיבית שלו. ההשקה הרכה של הרכב החשמלי, ככלל, נמשכת כבר הרבה מאד שנים, והרצון להכניס רכב עם חדשנות טכנולוגית, חסכון אנרגטי תוך שימוש בדלק חלופי וזמין יותר הם אינם דברים חדשים. נעשו גם ניסיונות רבים להטמיע רכבים מונעים באנרגיה סולארית, וחלקם אף זכו להצלחה מסוימת אך לא ברמה מסחרית. גם הרכב החשמלי ידע ירידות וירידות, עיינו ערך המיזם הישראלי של Better Place, אך במקביל לכישלונות הנקודתיים יצרניות הרכב החלו לגלות עניין, הציבור הביע נכונות ויצר ביקוש, וכיום, אין כמעט מותג רכב שאינו מייצר לפחות דגם אחד חשמלי, והדרך עוד ארוכה. גם בישראל החלה התעוררות ותנועה ממונעת חשמלית, ולראיה תוכלו כמה למצוא דגמים חשמליים במגוון סוכנויות רכב. קניית רכב מליסינג היא סוג עסקה אהוב ונפוץ מאד בארץ, ואם גם בעסקות כאלה ניתן לרכוש רכב חשמלי – זה אומר המון.
מספרים דיגיטליים
בשנת 2019 כולה נמסרו בישראל 602 רכבים חשמליים, עם 7 דגמים בלבד לבחור מהם. בשנת 2020, למרות שעדיין לא הוצג סיכום סופי, נמסרו מעל 1,500 מכוניות, עם 12 דגמים לבחור מהם. זו צמיחה אדירה בכל מובן ומונח, כשהצפי לשנה הנוכחית היא לסיים אותה עם כמות מסירות כפולה ולפחות 24 דגמים חשמליים לבחירה. על נושא הרכב החשמלי בישראל מתנהלים יחד גם משרד התחבורה וגם משרד האנרגיה. על פי התכנון שלהם בשנת 2030 לא יימכרו יותר רכבים ממונעי בנזין או דיזל בארץ, אבל יש עוד דרך לעשות.
למישהו יש מטען
על אף צמצום הפערים המרשים בין המרחק הקצר שרכב חשמלי מסוגל לגמוע בין טעינה לטעינה, הפער עדיין משמעותי לטובת רכבי הדלק המסורתי, ויש להם גם יתרון בנגישות. תחנות דלק יש בכל מקום, והתדלוק בהן מידי. עבור רכב חשמלי נדרשת עמדת הטענה ביתית, משהו שכרגע מתאפשר לנוכח הכמות הנמוכה יחסית של רכבים חשמליים, אם כי בעתיד הלא רחוק, בהנחה ויהיו פה אחוזים גבוהים של דגמים חשמליים, יהיה קשה ומאתגר לדאוג לעמדות הטענה לכולם. חניה עירונית היא גם ככה אתגר הולך וגדל, ואם בבניין קומות יש עשרות משפחות, ולחלק מהן אף שני רכבים – תכנון החניון יהיה חייב להיות שונה. בקניונים ומרכזים מסחריים ועסקיים כבר הפנימו את הצורך ופתחו בחניונים עמדות הטענה, אך עדיין מדובר בפתרון חלקי ויחסי. על תחנות הדלק אין בכלל מה להוסיף כרגע. תהליך טעינת הסוללה ברכב חשמלי אורך כמה שעות, ומילא מרכז מסחרי – מי ירצה להמתין 4 או 6 שעות בתחנת דלק באמצע כביש מהיר? אם לא די בכך, הטכנולוגיה הציגה לנו סוללות חדשניות, בטיחותיות ויציבות בהרבה מדור הסוללות הנוכחי, אולם בצד השיפור הטכנולוגי והמרחק הרב יותר שניתן לצבור על הסוללה, הטעינה עצמה איטית יותר וגם לכך יידרש פתרון זמין.
עם זאת, לאלו שאינם מבלים זמן רב בכביש ובמקומות מרוחקים מהמרכז – הדגמים החשמליים בארץ מספקים את הסחורה, והם נוחים, חווייתיים וחסכוניים.
הקפיטליסט האמריקאי והדרקון הסיני
רוב יצרני הרכב האמריקאים והאירופאים מציגים דגמים מוכרים שלהם במודל חשמלי. לרכבים האלו יש בסיס והצלחה לרכב עליהם, וההתאמה לדור חשמלי היא יחסית קצרה וברת השוואה לאותם דגמים במנוע בנזין. בנוסף לאלו – יש גם שחקנים חדשים במגרש הרכב, והראשונה שבהם היא "טסלה", מותג יוקרתי אמריקאי, שצורח בשורה חדשנית, טכנולוגיה ופאר. המותג מוביל מהלכים בשתי חזיתות עיקריות: אחת היא הרכב האוטונומי, סוגיה נפרדת ומרתקת בפני עצמה, והשנייה היא ייצור רכבים חשמליים שנראים כאילו הוצאו ממגזין מדע בדיוני, על כל הפאר, האבזור וחווית הנהיגה הנוחה והבטוחה. נכון לכתיבת שורות אלו אילון מאסק, הבעלים של "טסלה", הוא האיש העשיר בעולם, וכאחד שאינו מתרגש מהרפתקאות כלכליות – הוא מציע רכישת מכוניות מבית היוצר שלו עם תשלום בביטקוין. זה גם מחזק את המטבע, אבל גם מקדם מאד את המותג ואת המכירות. בקצה השני של הסקאלה, וממש לא באופן שלילי, נמצאים הכוכבים הסיניים. ככל שמדובר ברכב אלו כבר מזמן יצאו מהצל של האחיות היפניות והקוריאניות, וגם יצרני הרכב האמריקאים והאירופאים לא ממש מפחידים אותם. GAC, מותג סיני שחדר לאחרונה בהצלחה לשוק הישראלי, עושה פה פלאים במכירות רכב חשמלי, ואיל SAIC, המוכר לנו בארץ ובאירופה בשמו MG, כבר סיים את דרכו כמותג מדף המחקה רכבים אחרים, והקרוסאובר היפה שלו, MG ZS, הפך לרכב החשמלי הנמכר בישראל. הסינים כמובן נושאים עימם מחיר אטרקטיבי מאד שפותח את השוק לתחרות, ולתוך הסקאלה שתיארנו הולכים להיכנס דגמים חשמליים במגוון רמות ומחירים.
זה הולך להיות מעניין.
