לא מעט מרכזי יום למתמודדים עם מוגבלות מגדירים את עצמם כנותני שירות גם למטרות שיקום, ומשווקים את עצמם כמסוגלים להעניק את השירותים הללו במקביל. אולם למעשה, למרות שלפעמים אנחנו מערבבים בין שני סוגי הטיפולים הללו ומחברים ביניהם, מרכז שיקום אינו דומה כלל לכל מרכז יום לאנשים עם מוגבלויות, ויש הבדלים מהותיים בין התפקידים והמטרות שנדרש ממרכז שיקום למלא, לאלו שנדרשים ממרכזי יום רגילים המאכלסים מתמודדים עם מוגבלויות שונות. במאמר זה ניגע באחד ההבדלים המהותיים בין השניים, זו אולי הסיבה העיקרית לכך שלא מעט מרכזי יום המציעים את עצמם כמרכז שיקום אינם מצליחים במקרים רבים להביא את המטופלים שלהם למקום אליו הם ובני משפחותיהם שואפים.
מוגבלות קבועה ושיקום מתמשך
בעוד מרכז יום לאנשים עם מוגבלות נועד כדי לייצר חיים יפים ומלאי תוכן בהתאמה למוגבלות המלווה את האדם, ומטרתנו כצוות טיפולי במקום היא להוות מקום עבור אנשים אלו, ולקדם אותם בכלים שלהם בהתאם ליכולותיהם ולחייהם מבלי לפגוע בחוויה שלהם, ולשפר את איכות חייהם מבחינה תפקודית אבל בעיקר מבחינה רגשית, הרי שכאשר מדובר בתהליך שיקום המטרה שלנו היא לטפח את היכולות של הדיירים ולשפר את איכות חייהם. מכאן נובע הבדל מהותי ועמוק שרבים ממרכזי השיקום מתמודדים איתו – לעומת מרכז יום רגיל, שיקום בקהילה צריך להיות תהליך מקדם לעבר שיפור מתמיד ביכולות, תוך התמקדות בחוזקות של כל דייר. מרכזים שנועדו לצורך שיקום תפקידם לספק בית לחיים ולא רק לתקופה קצרה, ולעזור לדיירים לשפר את איכות חייהם באופן מתמשך.
האם זה אפשרי?
להשיג שיפור משמעותי ביכולות – בהחלט אפשרי במקרים רבים. אמנם במקרים מורכבים יותר, למשל לאחר התאוששות מאירוע מוחי משמעותי, אנחנו נצטרך להגדיר את יעדי הטיפול בהתאם, לבדוק אלו יכולות ניתן לשפר, ואלו מיומנויות חדשות ניתן לפתח שיאפשרו לדייר לשפר את איכות חייו. בכל אופן, במקרה של שיקום אנחנו במרכז שיקום גראבסקי רואים את הפוטנציאל של כל דייר, ומוכנים להשקיע לטווח הארוך. את משאבי הנפש, הגוף והכספים העיקריים אנחנו מקדישים לצורך שיפור מתמיד, גם אם הדרגתי, ביכולות ובאיכות החיים. כך עובדות מסגרות הדיור השיקומי אצלנו, וכאן טמונה ההצלחה הבולטת של המשתקמים שלנו.
