מירה גרוס, בעלה ארז וילדיה המתבגרים חיו חיים שלווים, כשטרגדיה הפכה את חייהם, כאשר לאחר דפיקה על הדלת התבשרו שאבי המשפחה לא ישוב לעולם. הבן הבכור לא קיבל את המצב ואובחן כמתמודד עם פוסט טראומה וסכיזופרניה ומכאן מירה יוצאת למסע חייה של חיים עם ולצד המחלה וסיוע לקהילה ולמשפחות המתמודדות עם קושי דומה בעבודה במרכז יה"ל אשדוד.
מירה גרוס, 57,אשדוד. חיה עם בני משפחתה, אמא, אבא שלושה ילדים מתבגרים 24,20,14 וכלב נהלו חיים שגרתיים ומאושרים. עד שבבוקר יום שישי ט"ו באב, נשמעה דפיקה בדלת והבשורה המרה הגיעה, האבא ארז יצא לרכיבה על אופניו וקיבל דום לב, לא ישוב עוד לעולם.
המשפחה עברה זעזוע ,הקרקע נשמטה מתחת לרגליהם. מירה מתארת : "הגוף והלב כאבו אצל כל בני הבית. בהדרגה כל אחד מבני המשפחה מצא את הדרך לחזור לחיים בקצב שלו, וזה לקח זמן כמעט שנתיים".
בשנתיים הללו משהו נעלם מהעין ,הבן הבכור כיום בן 36 לא נתן לעצמו זמן להתאבל ולעכל את האובדן וניסה לחזור לחיים רגילים בדרכו ,לשנות לעשות והדברים לא מסתדרים. ההתקף הראשון שלו החל בגיל 26, עד השלב הזה הכל היה נראה בסדר הוא היה בזוגיות, ניהל אורח חיים רגיל, בעל מספרה עם עובדים ואז הגיע שלב ההכנות לחתונה והוא קלט שאבא שלו לא יהיה בחתונה וקיבל התקף פסיכוטי, קיבל טיפול שעזר ואז החליט להפסיקו וקיבל התקף חזק יותר. ואובחן עם פוסט טראומה וסכיזופרניה.
מירה מבינה שעליה לסייע לבנה ואין לה זמן או פניות לשאול את השאלה למה זה קורה לי ? אלא איך עוזרים לו ? היא יוצאת לדרך ארוכה ומפותלת. במקביל לפחד ולדאגה שלה קיים חוסר שיתוף פעולה מצד הבן , אחיותיו מסתגרות, תופסות מרחק מפחדות ולא רוצות להיות חלק מהסיפור.
מירה נדרשת להשגיח על בנה כל הזמן בעקבות הלחץ והפחד מהתנהגותו המוזרה. היא נתקלת בסטיגמה של הסביבה, כולם מייעצים לה לגשת לאנשי מקצוע שונים, בנה לא מסכים לקבל טיפול תרופתי או ללכת לפסיכיאטר והתחושה היא שהיא לבד ואין תקווה .
הקושי הפנימי עימו התמודדה היה לקבל את העובדה שמדובר בבריאות הנפש . מה לה ולמשפחתה ולזה ? בתפיסת עולמה הם משפחה רגילה והם יסתדרו ויתמודדו עם זה ויצאו מזה.. וכך המשפחה מאבדת את עצמה. עד שמגיע הרגע הזה של הבנה שזה גדול עליהם ולא בידם להתמודד ומירה שאינה מוותרת על בנה מוכנה לשמוע על אשפוז ולקבל את זה וזה המצב .וכאן מתחילה הדרך לעלות על המסלול הנכון.
מירה הגיעה למרכז יה״ל בעיר אשדוד (ייעוץ הכוונה לבני משפחה של מתמודדי נפש) של עמותת "איכות בשיקום", הצטרפה לקבוצת הורים של מתמודדים בהנחיית עו"ס וגם לכנס השנתי בו קבלה כלים וידע, ואף החלה ללמוד בקורס קש"ת ולקחת חלק בימי עיון.
מאותו רגע יש לה הבנה חדשה: היא צריכה למצוא את הדרך , להבין וללמוד ולתת משמעות לעוד ועוד משפחות. בהמשך הצטרפה כבת משפחה בעלת ידע מניסיון אישי, היא משתפת משפחות אחרות בידע מהניסיון האישי שלה במטרה לאפשר להם להרגיש שמותר להם לחיות ולהנות לצד האתגר הלא פשוט עם בן משפחה שמתמודד עם מחלה נפשית .
כיום מצבו של בנה מאוזן ומטופל תרופתית, הוא נעזר בסל שיקום: מקבל עו"ס וחונך ומתגורר בדיור מוגן עצמאי. היחסים במשפחה טובים, הם נפגשים לארוחות משפחתיות והוא אף לומד בישיבה.
מירה מספרת : " היחסים שלי ושלו מעולים , היום אני יודעת מה נכון לו ואני קשובה ורגישה לצרכים שלו. אני שמחה לעזור לבני משפחה של מתמודדים במרכזי יה"ל כמו שסייעו לי, לקבל כלים ולבנות מערכת יחסים טובה ומכילה שחיונית לכולנו".
